קיבוץ עין שמר
קיבוץ עין שמר
חסר רכיב

מלח וציפור | ניבי מרקם ז"ל

לפני שנים רבות עבדתי באוניית משא כסיפונאי מהסוג הפשוט ביותר, מלח באוניית צי הסוחר הישראלי "פל-ים". הייתי מלח צעיר על אוניה ישישה ואפורה, ספינה לא גדולה במיוחד, אולם בעלת כרס נפוחה שיכולה הייתה להכיל מטען רב. הגיע הסתיו ואנו נצטווינו להפליג לנמל קונסטנצה אשר בארץ רומניה, על חוף הים השחור. בנמל אשדוד הטענו את הספינה בתיבות שונות וחביות גדולות המכילות תרכיזי מיץ.

 

ביום ההפלגה נראו פניהם של המלחים עצובים, כל מעשיהם והתנהגותם נעשו כאילו עול מונח על כתפיהם החסונות. הסיפונאי הראשי שלנו, הוא רב המלחים, נוהג ביום ההפלגה לרוקן אל תוך לועו בקבוק ויסקי מלא: גלו, גלו, גלו. הבקבוק הריק ושרגא (זה שמו של רב המלחים) מלא. הנה אנו יוצאים להפלגה. שרגא מתנודד באמצע הסיפון ומקלל את המלחים ואת כל העולם כולו. למרות הקללות והגידופים, אנו המלחים מבצעים בדיוק נמרץ את כל ההוראות. תדעו לכם, אמנם שרגא שיכור, אך פקודותיו ברורות ומדויקות. כאשר הרחקנו מילין מספר מהחוף, נתן רב המלחים פקודה להשליך את כל הפסולת שעל הסיפון לים. מכיוון ששרגא שנא יותר מכל שמטבלים את המזון בבצל ושום, נצטוויתי אני להשליך לים את ארגזי הבל והשום שהוכנסו אל מחסני המטבח בבוקר.

 

סוף סוף סיימנו את העבודות שיש לבצען מיד בשעת היציאה מהנמל. נאספנו כל המלחים, הסיפונאים והמכונאים, הקצינים והטבח. כולם מלבד רב החובל, ישבו בחדר האוכל אכלו לחם עם ריבה ושתו תה או קפה. כולם היו עצובים וגם בי דבקה עצבות, אף על פי שאמור הייתי לשמוח על כי הצלחתי להגשים חלום ישן, הפלגה למרחקים.

במשך ימי ההפלגה למדתי את מלאכות הסיפונאי: שפשפתי סיפון, גירדתי חלודה, טיפסתי אל מרומי התורן, צבעתי בצבע יסוד ובצבע שני, ניקיתי את מחסני האונייה, למדתי לקשור חבלים ועוד מלאכות רבות.

 

ביום השני להפלגה כבר היו כולם שמחים ועליזים והעצבות כאילו לא הייתה כלל. האונייה שטה לאט, מנועיה רעשו והעלו עשן מהארובה ללא הפסקה. יום ולילה, לילה ויום. עברנו בים התיכון ובין איי הים האגאי, בים האדריאטי ובים השיש, חצינו את מיצרי הדרדנלים ואת מיצר הבוספורוס, ראינו את העיר הנפלאה איסטנבול, את מסגדיה המרהיבים ביופיים ואת המבצרים שהגנו על העיר ושמרו על מעבר המים בעבר הרחוק. לבסוף יצאנו מהמיצר אל הים השחור. באמת נראה לנו שמימיו שחורים ומכאן שמו.

 

ערב אחד עמדתי נשען על מעקה הסיפון צופה בלהקת דולפינים המשחקת לפני בהצגה פרטית ביותר, תוך ביצועים מרהיבים שרואים כמותם רק בקרקסים. בעודי צופה בהנאה והנה, מה זה נפל לידי על סיפון הברזל הקשה? על גבה שוכבת ציפור קטנה רגליה זקופות לשמיים, בטנה וחזה נעים במהירות רבה. ניכר בה בציפור שסובלת היא מאפיסת כוחות. בגלל האפלולית שירדה לא יכולתי לזהות איזו ציפור היא. בעדינות רבה אחזתי אותה בין שתי כפות ידיי והכנסתי אותה אל תא המגורים הצר שלי. פתחתי את כפותיי והנה, נחליאלי לבן. הנחתי את הציפור בשקע שיצרתי בכרית אשר במיטתי ורצתי למטבח. במטבח חיממתי חלב, המתקתי במעט דבש והוספתי פירורי לחם וחלבון של ביצה קשה. כך נוסף לי תפקיד: רופא עופות. מדי שעה הייתי חומק מעבודתי ומאכיל את הנחליאלי שלי שהחלים והתחזק מיום ליום.

 

זה ימים מספר שאנו בנמל קונסטנצה שברומניה. פרקנו את מטען התיבות והתרכיזים והעמסנו עץ לבניין וליצור רהיטים. כל המלחים ירדו לחוף, חלקם הלכו לקזינו ולבתי שעשועים, היו שביקרו במוזיאונים וערכו טיולים בסביבת העיר. רק אני נשארתי באונייה, מטפל במסירות בנחליאלי שלי. המלחים שאלו לפשר התנהגותי ואני לא גיליתי את סוד הנחליאלי, ואז הפלגנו חזרה. שוב כולם היו עצובים ושוב לגם שרגא גלו, גלו, גלו, את בקבוק הוויסקי. שוב עפו עלינו פקודות מקוללות מפי רב המלחים המתנודד שיכור באמצע הסיפון ושוב השלכנו לים את הבצל והשום שנקנו על ידי הטבח שלנו בשוק הירקות של קונסטנצה. חצינו את הים השחור ומיצר הבוספורוס, את ים השיש והדרדנלים, ואת הים האגאי. התרגשות אחזה בכולנו לקראת שובנו לארץ. גם הנחליאלי שלי נעשה ערני והיה מתאמן בתעופה בתאי הצר. בוקר אחד לפני העגינה בנמל התחיל הנחליאלי להשמיע קולות צקצוק נרגשים תוך ניתורים ונסיקות קצרות חסרות מנוחה. ידעתי שעלי להיפרד מידידי. פתחתי את הצוהר העגול, באופק ראיתי את רכס הכרמל. הנחליאלי עף בזינוק "נורה" מהצוהר, חג סביב סביב ביעף-הצדעה ופרידה ועף לו במעופו הגלי לעבר הר הכרמל.

עמדתי לי בתאי, עוקב במבט אחר מעופו של ידידי החדש ולבי התמלא שמחה. לפתע בעודי מביט מבעד לצוהר אל האופק הקרב, הבינותי פישרה של אותה עצבות העוטפת את המלחים ביום הפרידה  מהחוף, מהילדים, מהרעיה ומהקרקע היציבה.

 

והנה עגנה ה"פל-ים" ובני משפחות אנשי הצוות עלו על הסיפון והשמחה הייתה רבה. קיבלתי חופשה עד להפלגה הבאה וחזרתי עם בני משפחתי הביתה. למחרת בואי אל הקיבוץ, מיהרתי לקחת את בתי הקטנה אפרת לטיול באיזור הרפתות. בעוד אנו סובבים בין הרפתות, והנה נחליאלי אחד ועוד אחד, להקה שלמה של נחליאלים לבנים מנתרים להם, מלקטים חרקים קטנים וזרעונים. נחליאלי אחד המריא לפתע וערך לפנינו תצוגה אירובטית מרהיבה. הנמיך קרוב  קרוב , מעל לראשינו ונחת על גדר מכלאת הבקר סמוך לראשה של אפרת הקטנה. הבטנו יחדיו בציפור העליזה ואני סיפרתי לבתי את סודי. אולי אולי היה נחליאלי זה ידידי שכשל בנדודיו והשיג את אחיו כנוסע סמוי באוניה "פל-ים". אפרת אמרה: "אבא, אתה חזרתי אלינו מהים וגם הנחליאלי חזר אל המשפחה שלו מהים".

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב