אני אומרת תודה על הנס הפרטי שלי | אורלי ארליכמן

אני אומרת תודה על הנס הפרטי שלי, שזכיתי לחבק את בתי ששרדה את הנורא מכל.

ויחד עם ההודייה,

אין יום ואין לילה שאני מסוגלת להינות מהטוב והיפה שהורגלתי כל כך להינות ממנו לפני ה - 7.10.23 .

אין יום ואין לילה שלא מופיעות בפניי עיניהן היפות וצחוקן המהדהד של בר תומר ונעם שלום חברותיה הטובות של רותם שלי, שנרצחו בברוטליות, שנטבחו בעודן רוקדות אהבה ושלום.

ועוד המון המוני עיניים קרועות לרווחה של צעירים וצעירות נהדרים שרק רצו לרקוד ולאהוב...

אין יום ואין לילה שאני לא רואה מולי את נילי ואיל תומר הוריה של בר ואת מורן ואביב אחיה.

את הדס ותומר שלום הוריה של נעם ואת קורן, ליבי וגל אחיה. ואת הסבתות והסבים ואת כל החברות והחברים ואת כל ההורים והמשפחות שחרב עליהן עולמם.

ואת כל הפצועים והפצועות בגופם ובנפשם ששיקום ארוך וקשה לפניהם.

אני רואה את כל אלו שנפגעו אנושות בקיבוצים ובערים בעוטף.

אני רואה בעינויי נפש את החיילים והחיילות שלנו שנלחמו בעוז בבני העוולה עד נשימתם האחרונה. את משפחותיהם האבודות.

ואין יום ואין לילה שעיניי וכל יישותי אינם עם החטופים והחטופות ועם משפחותיהם הסובלות כל כך. אל האלוהים.

ואין יום ואין לילה שאני לא שואלת את עצמי איך זה קרה לנו?

איך ארגוני הנשים, שבא לי לחנוק, שותקים כשמדובר בנו?

ואיך רבים בעולם כולל הצלב האדום והאו"ם כל כך צבועים ונוראיים? גם אותם בא לי לחנוק.

ואיך לעזעזל יש עדיין אנשים בישראל, יהודים כמוני שמסוגלים להבין את הסיבות לטבח השפל והמזוויע ? אותם הכי בא לי לחנוק.

ואין יום ואין לילה שאני לא שואלת את עצמי איפה ערביי ארץ ישראל? מדוע זעקתם לא נשמעת?

מדוע הם לא מגנים בקול גדול את מעשיהם של "אחיהם"?

אני בטוחה לגמריי שאם אחיי היהודים היו מבצעים טבח איום שכזה בערביי ישראל - אני ועוד המונים היינו יוצאים לרחובות וזועקים את זעקתם.

התמונות הרצות בראשי ללא הפסק כל כך נוראיות, מענות ומייסרות.

הלב והנשמה כואבים על כל הסבל הבלתי מתקבל על דעת בן אנוש של כל כך הרבה בתי אב בישראל.

ואין נחמה.