כשהבנתי שנוסעים לאבטח פינוי גופות בבארי נלחצתי...|אסף פולק
כשהבנתי שנוסעים לאבטח פינוי גופות בבארי נלחצתי.
לא בקטע של מחבלים או גופות דווקא. פשוט כל הקיבוצים די דומים ופחדתי שבבארי אני אראה את עין שמר שלי, רק אחרי פוגרום.
"למזלי", קיבוץ בארי כבר לא נראה כמו קיבוץ, הוא נראה יותר כמו מפקדת אוגדה. נרגעתי בעצב.
שלחו אותנו לשטח פתוח לאסוף גופות מחבלים.
לא נעים, לא נורא. אספנו שתיים וחזרנו כדי לקבל עוד משימות.
שוב- גופות אחרי שבועיים זה לא כיף אבל מילא.
פה הגיעה הכאפה האמיתית.
אני יודע מצוין איך נראה מוצב פלוגתי, גם הם כולם די דומים. פה ראיתי מוצב שנראה כאילו הותקף על ידי חטיבה של כוחות האופל. עם להביורים. הייתה פה פלוגה ותיקה של פאקינג גולני ושברו להם את הצורה.
והכי קשה- חדרי החיילים. התבקשתי לחפש חפץ פרטי של חייל ספציפי שנהרג פה אז התחלתי להסתובב באזור המגורים. מה שלא היה מרוסק ושרוף- היה שלם ורגיל להחריד. פה ספר קריאה, שם מברשת שיניים, כאן טופס אישור זקן, שם חטיף פתוח.. ובית הכנסת.. פאק.. היה ברור שהיו שם חיילים באמצע ענייני שבת שלהם כשאיזה חמאסניק מסריח פרץ פנימה וריסס.
יצאתי משם עם לב שבור. שמעתי הרבה מור"קים של גבורה על גולני. לצערי הייתי עד דווקא לסיפור העצוב הזה.
אין לי דרך טובה לסיים את הפוסט הזה. אני רק יודע שאנחנו נלחמים פה באויב קשוח מאוד, אז אין ברירה- נצטרך להיות קשוחים יותר ממנו. ונהיה.
איזו כתיבה מדהימה
הכתיבה שלך סחפה אותי כמו מערבולת מעלה ומטה. הצלחת לגרום לי לחוש שאני שם ממש. ממש.