הטיול המסורתי למצדה | גלי יגודה
כשהם בכיתה ו' בקיבוץ, אנחנו פחות פוגשים את ההורים של שאר הקבוצה.
לא צריך ללוות אותם לחברים, לא נפגשים אחרי בית הילדים בחורשה, בכלבו בשבילים.
חלק מההורים משתלבים במדורים אחרים בחייך. חלק פחות. טבעי כזה.
ואז מגיע הטיול המסורתי למצדה כחלק משנת המצוות (כן כן, בעין שמר זה בכיתה ו', תתמודדו).
כל משפחה עם האופי שלה.
מארגנים לפני, סוגרים פינות, לוקחים אחריות ויש מלא משימות לנהל.
באוטובוס יחד, הילדים והילדות בחלק האחורי בתוך העולם שלהם שעדיין לשמחתך קצת תמים.
ההורים מקדימה, ממשיכים שיחות של שנים, מחדשים קשרים וכולם עם כוונה מדוייקת בלב - להפוך את המסע הזה לזיכרון ילדות משמעותי.
ההורים לא באים עם אג'נדה, כולם רוצים ליהנות ובעיקר לאפשר להם ליהנות עוד קצת מהיחד הזה שישתנה כל כך עם העלייה למוסד.
הם עברו (עם כולנו) שנות קורונה מטלטלות בשנות בית הספר המוקדמות, ועשו תירגול בהסתגלות אכזרית לעולם מטורלל מהשביעי השחור.
הם מדברים אחרת. הם מכירים זה את זו כמעט מהבטן ומקבלים בצורה מלאה אחד את השניה עם כל המעלות והכשרונות (ויש מלא) וגם עם הקשיים. זה טבעי להם ככה. לא מחפשים לדרוס, להשתלט, או להוכיח.
הם דור אחר לחלוטין. מופלא עם לב פתוח. הם יודעים לדבר רגשות, לדבר את עצמם וגם לראות את האחר/ת.
לנו נותר להתמוגג (מילה מדוייקת כל כך בעיני לתחושה הזו שעולה בראותם), להבין שעשינו הרבה טוב ולקוות שהעולם שהם נכנסים אליו יגלה את הכוחות המרגשים הצומחים בהם.
אומרים שצריך לדעת עם מי להתחתן (וממי להתגרש).
בקיבוץ צריך לדעת לאיזה קבוצה להיוולד.
זו הקבוצה השלישית והאחרונה שלנו.
כל קבוצה (אלון ג', גולן ועכשיו לוטם)הייתה מיוחדת בדרכה ועם כל קבוצה עברנו מסע כהורים.
בנקודה הזו, אחרי המקלחת ששטפה את אבק המדבר האלוהי, אנחנו יודעים בלב שלם כי זכינו.
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!