"בארץ המובטחת" | נילי תומר
את רשימתי זו אני כותבת ב"ארץ ערבה" ביישוב צוקים .
המדבר הפרוש על עוצמתו והודו, סובב אותי ומאפשר לי לגלות את עצמיותי ולנשום.
פשוט לנשום .
סיפור יציאת מצרים, על רקע להט מישורי המדבר, מגע מצוקיו ובתרונות חוואריו
המתפוררים, מעולם לא נראה לי כה קרוב .
מאז טרגדיית השבעה באוקטובר מוביל אותי חבל הטבור דרומה .
אני פותחת את מסעי בחניון רעים, מתייחדת עם דמות אהובתי הנצחית וממשיכה איתה הלאה ליעד הבא .
את סיפור "יציאת מצרים" שלי אני רואה כמסע רגלי, אקטיבי, של צעידה קדימה, מאפלה לאור .
אני מותירה ב"מצרים" את אותם כבלים משעבדים, בדרכי למצוא גאולה לנפשי הדווייה .
מסע החיים המדברי, שנכפה עלי מכורח הנסיבות, מאופיין בעליות ומורדות, ברגעים
קטנים של צחוק ושמחה ומתהום של עצב ללא תחתית .
אני בוחרת להתמודד גם עם הפרטים הקטנים בחיים, דוגמת השאלות ברוח הימים האלה:
האם נכון לי ולמשפחתי להשתתף השנה בליל הסדר? ובמידה וכן, באיזו צורה ?
את ליל הסדר הראשון ללא ברבור נציין במתכונת אחרת. אנו נשתתף, יחד עם משפחות
שכולות נוספות, בליל הסדר במלון "עץ הזית" בירושלים, בתמיכת הארגונים "נאוה"
ו"משפחה אחת".
המיזם נקרא "הכיסא הריק" והוא שם לו למטרה למלא את אותם כיסאות ריקים, בלילה הכי משפחתי בשנה, באהבה ובפעילות מקצועית ותרבותית שתלווה את המשפחות המתארחות לאורך שלושה ימים.
"בארץ המובטחת" שאליה אני מתכוונת להגיע, שלובים זה לצד זה חיים משמעותיים,
מרגשים ואוהבים, לצד תחושות יגון, געגוע והחמצה, וכולם גם יחד מהווים רקמה אנושית אחת, שאותה יש לחיות על מלוא מורכבותה .
נילי תומר
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!