לחג משמעות לגמרי אחרת | מליק גור
שוב הגיע אביב, שוב מתארך היום. בדרכים עוד עלי שלכת. אני מביט בהם והם בי, כל עלה כזה שנשר מהעץ ונפל כמו אותם שנפלו, נרצחו באותה שבת ובימים שבאו בהמשך, ועל ידם מתפרץ האביב בציפוריו, בקולותיו, בפרחיו. פסח אוסף את כולם אליו .
פסח, והחירות היתה חופש פסח. קיבלנו משימות לעקוב אחר הציפורים, לזהות את קולן, להקשיב להן, ללמוד את הקול והציפור, לעקוב אחר בניית הקן. קינו של הבולבול המבולבל, של יונק-הדבש עם קינו התלוי כאגס, והתור שבנתה קן ליד המסגרייה מחוטי ברזל .
לקראת הפסח הלכנו לקבל את החולצה הלבנה החדשה, את המכנסיים, כמובן תלבושת אחידה לכולם, ובנוסף הסנדלים החדשים מחיים הסנדלר שחייך ושר לנו .
חג פסח שבו קולו הרועם של חופי "ומשה הכה בסלע ויצ או ממנו מים...", "אדיר במלוכה" של חיים חדוותי ונורי בן-יהודה, ומקהלת העבדים של נבוקו ששרה המקהלה של הקיבוץ בניצוחו של יונה אלון .
והימים שלא היה מקום בחדר-האוכל של הקיבוץ ונעשו שני סדרי פסח - אחד בחדר האוכל של המוסד והשני בקיבוץ . ופסח שנערך במוסך/מסגריה.
קיבוץ גדול ויחד גדול.
אני נזכר במכות מצריים "אין בית שאין בו מת". לחירות משמעות אקטואלית , לחג משמעות לגמרי אחרת. פסח בלתי אפשרי.
גם ציוצי הציפורים, העלים המתחדשים על העץ, לא מכבים את העצב .
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!