כך התחלנו - פרק ראשון| חיים חדוותי

מי בעצם החליט על גורלנו?
למה דווקא נחל שורק?

נקודה בודדת, שטחי עבודה מצומצמים - ואנו להתרחבות שואפים.
גופים קיבוציים קיימים היו מעוניינים ומוכנים לקלוט אותנו.
אחת הקבוצות הציע לנו להתרכז בתחומה כגרעין אוטונומי.
ההצעה לא נתקבלה על דעתנו, כי הרי רק שליחים של התנועה היינו - והמאסף מאחורינו.
ובכן, יוצאי נחל שורק.
הימים - ימי ערב חג השבועות.

הרכבת מלאה נוסעים, קהל צוהל וחוגג העולה ירושלימה.
רק בקרון אחד - קבוצת חלוצים.

אוספים את מעט המיטלטלין ויורדים בתחנה נדחת - נחל - שורק, בהשאירם אחריהם ציבור עליז המלווה במבטים של חמלה את השומרים האמיצים האלה.

בעגלה רתומה לצמד פרדות נסענו למקום עבודתנו.
הייתה איתנו חברה אחת, שדאגה למשק הבית.
בעיית שיכון לא הייתה קיימת: סוכה, אשר הקימונו במו ידינו שמשה כמקום מגורים הנאה ביותר.
לרוע מזלנו ירד גשם קל דווקא בחג השבועות וכל רכושנו הדל נרטב, אך זה לא העיב את שמחת החג, אדרבה, שמחנו ורקדנו עוד יותר.
עבדנו בהכשרת קרקע אצל יהודים בולגרים אשר רצו לייסד חווה לגידול טבק.
עסקנו ב"בחר" המפורסם: כפופים ו"פיוש" (מעדר) ביד הפכנו כל שעל אדמה ואספנו א היבלית.
את הזמן הפנוי הקדשנו להכרת הסביבה.
אולם העבודה נפסקה באופן פתאומי: משבר הטבק הגיע לשיאו, נתדלדלו האמצעים הכספיים של בעלי הקרקע, וכל הפועלים פוטרו.
בפעם הראשונה בחיינו השתתפנו במשלחת פועלים לשם הצגת דרישת פיטורים נאותים.
תבענו להמשך בעבודה עד למציאת מקומות עבודה חדשים, וכן העברת העובדים למקום החדש על חשבון נותן-העבודה.

ברור שלא השגנו כלום- לבעלי קרקע לא היו כל התחייבויות כלפינו.
ובכן, לכאורה, אפיזודה חולפת.

אבל לא כן היה: נחל שורק הבהיר לנו את מעמדנו החדש.
הוברר לנו שאנו עומדים לפני מלחמת קיום קשה, אשר הגבירה את הכרתנו הפועלית, וזאת התגבשה בעין גנים כשלבשה שם עור וגידים.
בהתייעצות עם מוסדות המרכז החקלאי עברנו לעין גנים, שבה החלו להצטרף חברים אשר זה עתה עלו ארצה.
הועמדנו לפני משימות חדשות: ייסוד וגיבוש קיבוץ שומרי - הוא קיבוץ עין גנים.

----   ****  -----