האחים מאת אבישי גרוסמן | איור מאת יעקב גוטרמן
שניהם נולדו בקיבוץ. איתמר, הבכור, נולד בניתוח קיסרי לפני שישים שנה בעוד יוחנן אחיו, נולד חמש שנים מאוחר יותר בלידה רגילה וכמעט ללא כאבים. שניהם נישאו לבנות קיבוץ, נולדו לכול אחד מהם שלושה ילדים, שתי בנות ובן. שניהם ידועים כבעלי מוח חריף, רחבי אופק, אוהבי ספר, ובעיקר אוהבים אהבת נפש את קיבוצם.
אולי מסיבה אחת, ואולי מסיבה אחרת, הביוגרפיה של שני האחים הלכה לכיוונים שונים, השתרגה והתפתלה והובילה אותם למקומות אחרים. איתמר הקפיד במשך שנים לעסוק בעבודות גופניות, בצעירותו בענף הפלחה ולאחר מכן במטעים על סוגיהם השונים. "אני אוהב להתאמץ, להזיע, לראות את התוצרת ולמשש אותה בידיים. חוץ מזה אני מאמין שחבר קיבוץ כל עוד יש ביכולתו, צריך לעבוד עבודה פיזית מועילה לקיבוץ" נהג לומר לכול אלה שהציעו לו ללכת ללמוד, לרכוש תואר אקדמי, או להתמנות למשרת ניהול הכרוכה בהימנעות מלבישת בגדי עבודה. "צריך להתפרנס. ובאמצעות ההכנסה הנובעת מהעבודה ילמדו אלה המסוגלים ורוצים לעסוק בניהול הענפים והתעשיות למען רווחתם של כול תושבי המקום" נהג להסביר את עמדתו. אלא שעם חלוף השנים העבודה הפיזית הקשה החלה לתת בו את סימניה.
כאבי גב קשים תקפו אותו לעיתים קרובות, וחייבו אותו לשהות תקופות הולכות ומתארכות במיטתו. רשרוש בלב הגביל את יכולתו לבצע עבודות פיזיות קשות. אבל מה שהעציב אותו במיוחד נבע מהרגשתו שהשנים בהם התמסר לעבודה פיזית ונמנע מעיסוק בתחומים אינטלקטואליים הגבילו את תחומי התעניינותו ואת יכולתו ללמוד נושאים חדשים. הרגיש כאילו העולם סוגר עליו, משהו בתוכו מצטמצם והולך, בדרך אל ההתרוקנות. תחושת מי האפסיים הוליכה אותו לתחושה של עצב גדול שליווה אותו בכל אשר עשה.
יוחנן אחיו פנה לדרך שונה לחלוטין. מיד אחרי שסיים את שירותו הצבאי נסע למזרח הרחוק ושהה בו כמעט שנתיים. לאחר מכן חזר לקיבוץ ולאחר תקופה קצרה נשלח על ידו לאוניברסיטה בה למד במשך שלוש שנים כלכלה ופילוסופיה. לאחר שסיים את לימודיו קיבל עליו את תפקיד מזכיר הקיבוץ אותו מילא לשביעות רצונם של החברים במשך יותר משלוש שנים. המנגנון התנועתי הבחין בכישוריו של יוחנן והוא נתבקש לרכז את המחלקה לכלכלה של התנועה, תפקיד אותו מילא במשך ארבע שנים, בתקופה בה נתבקשו פעילי התנועה לקבל הכרעות קשות, כאלה שהשפיעו על גורלם של קיבוצים רבים, כולל גורלו של הקיבוץ שלו.
בעוד איתמר נחלש והולך ואחיו יוחנן נוסק במעלה תפקידים חיוניים הגיע לקיבוץ היועץ. אדם נעים הליכות, משרה רוגע על כול הסובבים אותו, מדופלם במספר תארים אקדמיים, ובעל ניסיון בהובלת תהליכים קיבוציים חברתיים בכיווני שינוי.
היועץ, אדם תכליתי, ניהל בכשרון רב את הדיונים בנושאים השונים. בעוד יוחנן לוקח חלק פעיל בדיונים, מציע הצעות מעשיות ומתנדב להיות חבר בצוותי המשנה שאמורים היו לדון בהצעות הנוגעות לתחומי פעולתם, היה אחיו, איתמר פסיבי. קולו כמעט ולא נשמע ולעיתים קרובות התקשה להגיע למקום בו התנהלו הדיונים מפאת הכאבים בגבו שהלכו ותכפו.
לאחר חודשים רבים בהם קיים הקיבוץ את מה שהיה קרוי "תהליך הסכמות" הציע היועץ מודל שנראה היה לו שכדאי לקיבוץ לאמץ לעצמו. המודל היה בנוי על העיקרון הדיפרנציאלי שעיקרו, כול חבר מקבל לידיו את המשכורת הנובעת מפרי עבודתו ומחויב לשלם מסים לקיבוץ בהתאם לגודל משכורתו. בעזרת מסים אלה אמור הקיבוץ לסייע לחברים שמשכורתם נמוכה או כאלה שאינם עובדים כלל מסיבות מגוונות. בניגוד לדעתו של היועץ החליטה שיחת הקיבוץ לפרסם את גובה המשכורות של כול החברים לפני שמחליטים על קבלת המודל. "חברים צריכים לדעת מה משמעות קבלת המודל על מצבם בעתיד" אמרו אלה שתמכו בהצעת הפרסום. והצעתם התקבלה. ביום שישי, כאשר סיים איתמר את עבודתו במטע האבוקדו, מצא בתא הדואר שלו פתק קטן ובו גובה המשכורת אותה הוא אמור לקבל כאשר יכנס המודל החדש לתוקף. באותיות קטנות, כאלה האופייניות למחשב של הנהלת החשבונות של הקיבוץ נכתב במפורש: משכורתך בעתיד תהיה 5,000 ₪. באותיות כדי למנוע אי הבנה נכתב חמשת אלפים ₪. איתמר שנהג לעקוב אחרי המשכורות הממוצעות במשק הישראלי באמצעות העיתון, הבין שהמשכורת המוצעת לו אחרי שעבד עשרות שנים עבודה פיזית קשה היא משכורת נמוכה יותר מאשר המשכורת הממוצעת במשק. ככול שנקפו השעות חלחל העלבון עמוק יותר לתוך עולמו הפנימי. הוא שיתף את אשתו בהרגשתו הקשה, הרגשה שנבעה מתחושה עמוקה של אי צדק שנעשה לו. "כנראה שכול השנים הייתי פראייר, לא הבנתי את מה שהייתי צריך להבין. חשבתי שהעיקרון של שוויון ערך העבודה והערכת המאמץ והנכונות לתרומה ימשיכו להיות מרכיבים עיקריים בהערכת החבר. כנראה שטעיתי". אמר בפנים שנתכרכמו ונראה היה שדמעה מופיעה בזוית עינו.
למחרת, בשבת, התקיימה כמקובל אצלם ארוחת ערב משפחתית שסביבה התכנס כל השבט המשפחתי של שני האחים. איתמר ואשתו הופיעו באיחור כאשר הם נושאים בידיהם כריות מיוחדות המאפשרות לאיתמר לשבת בנוחיות. הסטייק כבר הגיע לשלב הטיגון הסופי שלו, יוחנן שאירח את ההתכנסות חילק אותו לכול חברי המשפחה, והשיחה המשיכה להתנהל מהמקום בו נפסקה כאשר איתמר וזוגתו הצטרפו למסובין.
"היועץ הציע הצעה נהדרת" פסק יוחנן את פסיקתו. "סוף סוף יתחילו כול הפרזיטים לעבוד. ייעלמו כול אוכלי החינם מהחצר הקיבוצית שלנו" המשיך להרצות את משנתו החברתית. ובנגבו את אגלי הזיעה שנטפו על פניו כתוצאה מהעיסוק האינטנסיבי בטיגון הסטייק והוסיף: "מי שלא הבין שהצעת היועץ מבטאת תהליך הכרחי, הצעה המהווה השתלבות בקדמה, לא הבין את התהליכים העוברים על החברה המערבית. ומי שלא הבין, לא קרא את המפה בזמן, לא הכין את עצמו על ידי לימודים והתנסות ניהולית, היה טיפש ולטיפשות בדרך כלל יש מחיר. והמחיר הוא משכורת נמוכה שהקיבוץ יכול להעביר אליו תמורת עבודתו". יוחנן הפסיק לרגע את שטף דיבורו, נטל את המגבת שהייתה מונחת ברישול על כתפו הימנית וניגב את מצחו המיוזע. בעודו עושה את דרכו למתקן טיגון הסטייקים המשיך בהרצאת עמדתו. "נכון, בהתחלה עוד צריכים יהיו בעלי ההכנסות הגבוהות להעביר כספים לקרן מרכזית ממנה יועבר הכסף לחברים הנזקקים, אלה שלא מסוגלים להתפרנס בכבוד. אני מקווה שבעתיד הסדר קיבוצי זה יבוטל. וכאשר זה יקרה יימדד כול אחד מאתנו בהתאם שוויו האמיתי." כאן עצר יוחנן את שטף דיבורו ושלח מבט מנצח לעבר אשתו ימימה שליוותה את הרצאתו המתלהמת של בעלה במבטי הסכמה על גבול ההתפעלות.
"מה גובה המשכורת המוצעת לך במסגרת המודל החדש" שאלה רוחלה, אשתו של איתמר כאשר היא נועצת את מבטה הישר אל מול פניו המיוזעות. "עשרים אלף שקל לחודש" השיב יוחנן כאשר הוא ממלא בחתיכת סטייק נוספת את צלחתו של אחיו שישב במהלך כול השיחה בשקט ומראהו עגמומי מאוד. כאשר קירב יוחנן את פניו המיוזעים אל אחיו כדי לשים בצלחתו את חתיכת הסטייק העשוי כהלכה שמע את קולו של אחיו הלוחש על אוזנו, "אני אמור לקבל במסגרת המודל החדש רק חמשת אלפים שקל. רמת חיי תהיה תלויה מעתה ביכולתך וברצונך הטוב להפריש לקרן ממנה יועברו אלי סכומים שיאפשרו לי לקיים רמת חיים מינימלית. אני מרגיש פגוע עד עמקי נשמתי. ואתה, אחי הצעיר, המציאות החדשה הזאת לא גורמת לך אי נוחות כלשהי?"
בטרם הספיק יוחנן להתאושש מהדברים ששמע מפיו של אחיו, הזדקף איתמר וצלע לעבר היציאה מהחדר.
המקום שקודם היה מלא חיים הפך באחת לטעון בדומיה כבדה, כאילו שמעו כול הנוכחים את לחישתו של האח הבכור באוזנו של אחיו הצעיר.
אולי מסיבה אחת, ואולי מסיבה אחרת, הביוגרפיה של שני האחים הלכה לכיוונים שונים, השתרגה והתפתלה והובילה אותם למקומות אחרים. איתמר הקפיד במשך שנים לעסוק בעבודות גופניות, בצעירותו בענף הפלחה ולאחר מכן במטעים על סוגיהם השונים. "אני אוהב להתאמץ, להזיע, לראות את התוצרת ולמשש אותה בידיים. חוץ מזה אני מאמין שחבר קיבוץ כל עוד יש ביכולתו, צריך לעבוד עבודה פיזית מועילה לקיבוץ" נהג לומר לכול אלה שהציעו לו ללכת ללמוד, לרכוש תואר אקדמי, או להתמנות למשרת ניהול הכרוכה בהימנעות מלבישת בגדי עבודה. "צריך להתפרנס. ובאמצעות ההכנסה הנובעת מהעבודה ילמדו אלה המסוגלים ורוצים לעסוק בניהול הענפים והתעשיות למען רווחתם של כול תושבי המקום" נהג להסביר את עמדתו. אלא שעם חלוף השנים העבודה הפיזית הקשה החלה לתת בו את סימניה.
כאבי גב קשים תקפו אותו לעיתים קרובות, וחייבו אותו לשהות תקופות הולכות ומתארכות במיטתו. רשרוש בלב הגביל את יכולתו לבצע עבודות פיזיות קשות. אבל מה שהעציב אותו במיוחד נבע מהרגשתו שהשנים בהם התמסר לעבודה פיזית ונמנע מעיסוק בתחומים אינטלקטואליים הגבילו את תחומי התעניינותו ואת יכולתו ללמוד נושאים חדשים. הרגיש כאילו העולם סוגר עליו, משהו בתוכו מצטמצם והולך, בדרך אל ההתרוקנות. תחושת מי האפסיים הוליכה אותו לתחושה של עצב גדול שליווה אותו בכל אשר עשה.
יוחנן אחיו פנה לדרך שונה לחלוטין. מיד אחרי שסיים את שירותו הצבאי נסע למזרח הרחוק ושהה בו כמעט שנתיים. לאחר מכן חזר לקיבוץ ולאחר תקופה קצרה נשלח על ידו לאוניברסיטה בה למד במשך שלוש שנים כלכלה ופילוסופיה. לאחר שסיים את לימודיו קיבל עליו את תפקיד מזכיר הקיבוץ אותו מילא לשביעות רצונם של החברים במשך יותר משלוש שנים. המנגנון התנועתי הבחין בכישוריו של יוחנן והוא נתבקש לרכז את המחלקה לכלכלה של התנועה, תפקיד אותו מילא במשך ארבע שנים, בתקופה בה נתבקשו פעילי התנועה לקבל הכרעות קשות, כאלה שהשפיעו על גורלם של קיבוצים רבים, כולל גורלו של הקיבוץ שלו.
בעוד איתמר נחלש והולך ואחיו יוחנן נוסק במעלה תפקידים חיוניים הגיע לקיבוץ היועץ. אדם נעים הליכות, משרה רוגע על כול הסובבים אותו, מדופלם במספר תארים אקדמיים, ובעל ניסיון בהובלת תהליכים קיבוציים חברתיים בכיווני שינוי.
היועץ, אדם תכליתי, ניהל בכשרון רב את הדיונים בנושאים השונים. בעוד יוחנן לוקח חלק פעיל בדיונים, מציע הצעות מעשיות ומתנדב להיות חבר בצוותי המשנה שאמורים היו לדון בהצעות הנוגעות לתחומי פעולתם, היה אחיו, איתמר פסיבי. קולו כמעט ולא נשמע ולעיתים קרובות התקשה להגיע למקום בו התנהלו הדיונים מפאת הכאבים בגבו שהלכו ותכפו.
לאחר חודשים רבים בהם קיים הקיבוץ את מה שהיה קרוי "תהליך הסכמות" הציע היועץ מודל שנראה היה לו שכדאי לקיבוץ לאמץ לעצמו. המודל היה בנוי על העיקרון הדיפרנציאלי שעיקרו, כול חבר מקבל לידיו את המשכורת הנובעת מפרי עבודתו ומחויב לשלם מסים לקיבוץ בהתאם לגודל משכורתו. בעזרת מסים אלה אמור הקיבוץ לסייע לחברים שמשכורתם נמוכה או כאלה שאינם עובדים כלל מסיבות מגוונות. בניגוד לדעתו של היועץ החליטה שיחת הקיבוץ לפרסם את גובה המשכורות של כול החברים לפני שמחליטים על קבלת המודל. "חברים צריכים לדעת מה משמעות קבלת המודל על מצבם בעתיד" אמרו אלה שתמכו בהצעת הפרסום. והצעתם התקבלה. ביום שישי, כאשר סיים איתמר את עבודתו במטע האבוקדו, מצא בתא הדואר שלו פתק קטן ובו גובה המשכורת אותה הוא אמור לקבל כאשר יכנס המודל החדש לתוקף. באותיות קטנות, כאלה האופייניות למחשב של הנהלת החשבונות של הקיבוץ נכתב במפורש: משכורתך בעתיד תהיה 5,000 ₪. באותיות כדי למנוע אי הבנה נכתב חמשת אלפים ₪. איתמר שנהג לעקוב אחרי המשכורות הממוצעות במשק הישראלי באמצעות העיתון, הבין שהמשכורת המוצעת לו אחרי שעבד עשרות שנים עבודה פיזית קשה היא משכורת נמוכה יותר מאשר המשכורת הממוצעת במשק. ככול שנקפו השעות חלחל העלבון עמוק יותר לתוך עולמו הפנימי. הוא שיתף את אשתו בהרגשתו הקשה, הרגשה שנבעה מתחושה עמוקה של אי צדק שנעשה לו. "כנראה שכול השנים הייתי פראייר, לא הבנתי את מה שהייתי צריך להבין. חשבתי שהעיקרון של שוויון ערך העבודה והערכת המאמץ והנכונות לתרומה ימשיכו להיות מרכיבים עיקריים בהערכת החבר. כנראה שטעיתי". אמר בפנים שנתכרכמו ונראה היה שדמעה מופיעה בזוית עינו.
למחרת, בשבת, התקיימה כמקובל אצלם ארוחת ערב משפחתית שסביבה התכנס כל השבט המשפחתי של שני האחים. איתמר ואשתו הופיעו באיחור כאשר הם נושאים בידיהם כריות מיוחדות המאפשרות לאיתמר לשבת בנוחיות. הסטייק כבר הגיע לשלב הטיגון הסופי שלו, יוחנן שאירח את ההתכנסות חילק אותו לכול חברי המשפחה, והשיחה המשיכה להתנהל מהמקום בו נפסקה כאשר איתמר וזוגתו הצטרפו למסובין.
"היועץ הציע הצעה נהדרת" פסק יוחנן את פסיקתו. "סוף סוף יתחילו כול הפרזיטים לעבוד. ייעלמו כול אוכלי החינם מהחצר הקיבוצית שלנו" המשיך להרצות את משנתו החברתית. ובנגבו את אגלי הזיעה שנטפו על פניו כתוצאה מהעיסוק האינטנסיבי בטיגון הסטייק והוסיף: "מי שלא הבין שהצעת היועץ מבטאת תהליך הכרחי, הצעה המהווה השתלבות בקדמה, לא הבין את התהליכים העוברים על החברה המערבית. ומי שלא הבין, לא קרא את המפה בזמן, לא הכין את עצמו על ידי לימודים והתנסות ניהולית, היה טיפש ולטיפשות בדרך כלל יש מחיר. והמחיר הוא משכורת נמוכה שהקיבוץ יכול להעביר אליו תמורת עבודתו". יוחנן הפסיק לרגע את שטף דיבורו, נטל את המגבת שהייתה מונחת ברישול על כתפו הימנית וניגב את מצחו המיוזע. בעודו עושה את דרכו למתקן טיגון הסטייקים המשיך בהרצאת עמדתו. "נכון, בהתחלה עוד צריכים יהיו בעלי ההכנסות הגבוהות להעביר כספים לקרן מרכזית ממנה יועבר הכסף לחברים הנזקקים, אלה שלא מסוגלים להתפרנס בכבוד. אני מקווה שבעתיד הסדר קיבוצי זה יבוטל. וכאשר זה יקרה יימדד כול אחד מאתנו בהתאם שוויו האמיתי." כאן עצר יוחנן את שטף דיבורו ושלח מבט מנצח לעבר אשתו ימימה שליוותה את הרצאתו המתלהמת של בעלה במבטי הסכמה על גבול ההתפעלות.
"מה גובה המשכורת המוצעת לך במסגרת המודל החדש" שאלה רוחלה, אשתו של איתמר כאשר היא נועצת את מבטה הישר אל מול פניו המיוזעות. "עשרים אלף שקל לחודש" השיב יוחנן כאשר הוא ממלא בחתיכת סטייק נוספת את צלחתו של אחיו שישב במהלך כול השיחה בשקט ומראהו עגמומי מאוד. כאשר קירב יוחנן את פניו המיוזעים אל אחיו כדי לשים בצלחתו את חתיכת הסטייק העשוי כהלכה שמע את קולו של אחיו הלוחש על אוזנו, "אני אמור לקבל במסגרת המודל החדש רק חמשת אלפים שקל. רמת חיי תהיה תלויה מעתה ביכולתך וברצונך הטוב להפריש לקרן ממנה יועברו אלי סכומים שיאפשרו לי לקיים רמת חיים מינימלית. אני מרגיש פגוע עד עמקי נשמתי. ואתה, אחי הצעיר, המציאות החדשה הזאת לא גורמת לך אי נוחות כלשהי?"
בטרם הספיק יוחנן להתאושש מהדברים ששמע מפיו של אחיו, הזדקף איתמר וצלע לעבר היציאה מהחדר.
המקום שקודם היה מלא חיים הפך באחת לטעון בדומיה כבדה, כאילו שמעו כול הנוכחים את לחישתו של האח הבכור באוזנו של אחיו הצעיר.
עצוב
הכל נכון ועצוב, עצוב , עצוב.