הכשרה מגויסת הייתה קבוצה שבאה לרוב מתוך תנועת נוער, בית ספר חקלאי או חברת נוער, והתגייסה בשלמותה כמחלקת פלמ"ח, לתקופת הכשרה מקצועית, חברתית ונפשית לקראת יציאתה למשימתה ההתיישבותית. גרעינים שכאלה התגייסו לפלמ"ח כבר מתחילתו, במאי 1941 (על אף שהפלמ"ח הכיר באופן רשמי בהכשרות המגויסות רק שלוש שנים מאוחר יותר) ועד סופו, בנובמבר 1948. 

 גרעיני תנועות הנוער היו פטורים משירות פעיל בצבא הבריטי או בפלמ"ח מכיוון שמשימתם לא הייתה ביטחונית אלא התיישבותית- הם יצאו ל"הכשרה" במשקים לקראת יציאתם ל"הגשמה" (הקמת יישוב חדש או השלמת יישוב צעיר). אולם גרעיני תנועת הנוער התקשו להשלים עם היותם לא מגויסים בימי מלחמת העולם השנייה (על אף הכרתם בפן הצבאי והביטחוני של משימת ההתיישבות) והם חיפשו דרך למזג את תפקידן וייעודן ההתיישבותי עם השירות הצבאי. אופיו ומבנהו של הפלמ"ח איפשר לשלב בין השניים וכך גרעיני תנועות הנוער התגייסו לפלמ"ח לתקופת הכשרה שכללה, מלבד הכנה מקצועית, חברתית ונפשית, גם משימות ותפקידים צבאיים. 

טרם הגיוס לפלמ"ח ניטש ויכוח חריף בין חברי הגרעין לבין הנהגת הקיבוץ הארצי - "השומר הצעיר", שדרשה מהם להצטרף ולהשלים את קיבוץ רבדים שבגוש עציון, שלא במסגרת הפלמ"ח. חברי הגרעין עמדו על דעתם להתגייס לפלמ"ח והנהגת התנועה נעתרה להם. במסגרת הצבאית בפלמ"ח נשלחו אנשי ההכשרה לקורסים שונים כמו: קורס קצינים, מכי"ם, חובשים, קשרים ועוד והשתתפו במאבק נגד הבריטים והערבים.

בשנת 1947 לאחר הכרזת האו"ם על הקמת המדינה ולאור המתיחות ששררה בגבולות, נשלחה המחלקה לצפון-הארץ ובסיסה היה בקיבוץ חולתא. שם עסקה המחלקה בפעילויות שונות כמו: מארבים וסיורים בשטח סוריה.

בעין שמר הכשרת הפלמ"ח שהתקיימה מאוקטובר 1943 עד אוקטובר 1946. לאחר סיום פרק ההכשרה התגייסו החברים לשורות הפלמ"ח, שישה (ולא חמישה כפי שצויין באתר הפלמ"ח) מהם נפלו בקרבות מלחמת העצמאות בין ינואר למאי 1948.לאחר השחרור מצה"ל התאחדו חברי ההכשרה חזרו לבסיס לקיבוץ עין-שמר.